צוות הידברות יקר,

ראשית אפתח את המכתב במילות הערכה על פועלכם בתחומים השונים.

לפני מספר שבועות עלה בי קול שעלי לעצור ולהודות לה' על כל הטוב הקיים בחיי. החלטתי ליצור קשר עם הידברות ולהזמין את הרבנית נעמי כהן להפרשת חלה ולשיעור של הודיה והכרת הטוב.

התרגשות גדולה הייתה בערב זה, הגיעו 21 נשים מקשת רחבה של אורח חיים וגיל. הרבנית נעמי כהן נכנסה לפתח ביתנו באור גדול, באופן שייחודי רק לה, היא סיפרה על האמונה בחייה וסחפה את השומעים במילים שלה. מילה ועוד מילה, צחוק, מוזיקה והמון הכרת הטוב והודיה היו פרי הערב. בסיומו ניגשו אלי הנשים (ושלחו לי הודעות עוד הרבה אחרי) ותיארו בפני כמה זה היה משמעותי עבורם.

בסיום הערב הבת שלי, ספיר, בת ה-9.5 ניגשה אלי ואמרה: "אמא, אני יכולה לתרום 200 שקלים מדמי הכיס שחסכתי עבור הילדים החולים שהידברות דואגת להם?" חיוך ענק עלה על פני וכמובן שעניתי בחיוב. היא ניגשה אל הרבנית והגישה לה בהתרגשות את התרומה. רגע זה היה מאוד מיוחד עבורי כאמא וכמובן גם עבור הבת שלי. היא הגיעה אלי בוכה מהתרגשות ושיתפה כי זהו "היום הכי מיוחד בחייה". וכך סיפרה: "לפני מספר חודשים המורה שלנו לנביא בכיתה שיתפה שקיבלה ברכה מהרב כשהייתה קטנה, כשיצאה מן הרב כולן ציינו בפני הילדה שפניה קרנו. מאז אמא- אני מתפללת שגם אקבל ברכה ורוח הקודש תהיה בי. כשהרבנית נעמי כהן נכנסה לבית ודיברה הרגשתי שהיא מלאה באור, ממש אור שאפשר לראות על הפנים, ממש התרגשתי והתפללתי שתברך אותי. כשהבאתי לה את התרומה היא בירכה אותי ונתנה לי את הברכה לסגולה. אמא! זה היום הכי טוב בחיים שלי. אני שומרת את הסגולה כל הזמן איתי ואני אספר לילדים שלי על זה".
כך היא מספרת בבכי.
למחרת הכיתה שלה יצאה לסיור במכון המקדש ולתפילה בכותל. המחנכת שיתפה תמונות מן הטיול ואני מתבוננת בתמונה בכותל ומזהה אותה עם התפילה לסגולה בידה וחיוך ענק על פניה (צירפתי את התמונה).

תודה לכן צוות הידברות יקר, המפגש הזה יהיה חקוק אצלנו בבית עוד שנים. חוויה רוחנית של חיבור ואמונה. תודה!

חגית רימון

ב"ה

כבוד הרב,
ברוך השם התבשרנו בבשורות טובות ואשתי נקלטה להריון…
תודה רבה לך על כל הליווי והמסירות. מעריכים את זה מאוד!
שבת שלום

לכבוד הרב ראובן זכאים שלום רב.
ברצוני לשתף כי נולד לנו בן בשעה טובה ומוצלחת.
הלידה הייתה טובה, והסתיימה בשלום למרות כל חששותיי עקב המשקל.
ברצוננו להודות מקרב לב לרב על הזכות שנפלה בחלקנו ושהרב היה השליח הנכון בזמן הנכון, רגע לפני שנכנסנו לתהליך טיפול אחר תקופת ניסיונות כושלים להביא ילד לעולם.
אלפי תודות על כל רגע ורגע שזכרת אותנו והתפללת עבורנו והיית קשוב וזמין לכל שאלה, ידעת להרגיע ולתת לנו את העצה הנכונה, ובאמת אחר הקבלות וההתחזקות שקיבלנו עלינו בעצתך, תוך חודש בלבד זה קרה ונקלטנו להריון.
כפי שאמרת לנו, כך קרה, וזכינו בנס הקטן שלנו.
תודה שזכרת כל הזמן להתפלל עבורנו ולהזכיר את שמנו בתפילותך, ותודה ענקית שזכינו הוגעת אלינו כברת דרך אל ביתנו החדש לחנוכת הבית שזכינו להיכנס בו אחר ליווי ועצות רבות ממך.
אז תודה לבורא עולם על שזכינו להיפקד ושהרב היה השליח שלנו וזכינו להכיר אישיות מדהימה שאין כמותה.
מאחלים שהשם יברך אותך בהמון כוחות ובריאות איתנה, באושר ועושר ושמחת חיים, ושתמיד תוכל להתפלל ולעזור לעוד זוגות שמצפים לישועה, אני יודעת שלתפילות שלך יש כוח, והיה חשוב לי לתעד את זה בכתב.
מעריכים מאוד מאוד
ח.ות. ג

בוקר טוב ושלום רב,

לפני כשבוע ימים לקחתי חלק במקרה שלא היה צריך לקרות.
הצער העמוק שהרגשתי לאחר מכן, תחושת החרטה והייסורים
לא עזבו אותי ואיך אומרים, נפשי לא ידעה מנוח מהסיפור.
החלטתי לפנות לארגון הידברות לקבלת עזרה וסיוע כי המצוקה
נורא גדולה.
הנציגה שענתה לטלפון הפנתה אותי לרב אפרים ביתן – פשוטו
כמשמעו, זכיתי להכירו!
הרוך הקולי, ההכלה, הסבלנות, ההקשבה, העזרה מרחוק שהרגישה
הכי מקרוב, כל זאת ועוד רבות מכך, גיליתי על כבוד הרב.
עד היום הוא מלווה אותי ומחזק בדרכו שלו. יישר כח!
כשעלתה שאלה בינינו, הוא הפנה אותי לרב ראובן זכאים, כי הוא
סומך על דעתו בעניין וגם פה גיליתי אדם משכמו ומעלה.
הרב זכאים לא שפט אותי ולו לרגע, הוא הרגיע, הוא תמך וחיזק
והוא אפילו הקדיש לי את "לכה דודי"…
התרסקתי לשניהם בטלפון ולא הפסקתי לבכות כי הנפש לא ידעה מנוח.
זה היה מרגש ועוצמתי. וגם כשבינינו עלתה שאלה, הוא חשב עליה כמה ימים
ואף התייעץ עם הרב זמיר כהן וזה ייעץ בחוכמתו הרבה ולמעשה שלושתם
מנעו ממני לפעול אחרת משחשבתי..
בתוך כל הדבר הזה, הכרתי גם אישה מקסימה ומופלאה שבחרו להכיר לי
בכדי שנוכל להתחזק יחד. וגם היא שבכלל הגיעה למטרה מסויימת, נחשפה
לסיפור ופשוט הייתה שם בשבילי.
אני רוצה להודות להם על הדרך, הליווי, התמיכה ועל ההבנה שדלתות שמיים
לא ננעלו ואני רק צריכה להתחזק. תודה שגיליתי את היופי בדת ושיש אנשים
טובים בדרך. תודה לכם על המעשה הטוב שעשיתם עמי.

אבקש להישאר בעילום שם.

שמי שירה ולפני זמן מה, סגרתי ערב הפרשת חלה ואז הודיעו לי שהרבנית לא תוכל להגיע. לא רציתי לבטל כי כבר הזמנתי אנשים.
מיד ניזכרתי בארגון הידברות אשר העברתי דרכם ערב דומה בעבר, שאפרופו בזכות הערב ההוא חודש אחרי ניפקדתי לאחר 5 שנים וזכיתי בנסיכה מהממת.
התקשרתי אליהם ומיד ענתה לי הרבנית חיה והתאימה לי רבנית מתאימה לאותו תאריך והכל בסבלנות ובשמחה ואכן כך היה.
הרבנית מישל אלבז העבירה ערב מרגש ומספק וכולם הלכו שמחים ומסופקים. הערב הזה קרה ביום חמישי בערב, ביום ראשון, שלושה ימים אחרי זה, פרצה שריפה בבנין שלנו.
זה היה בארון חשמל שצמוד לקיר הסלון שלי. בתים מעליי ולידי ניזוקו מהעשן ומהשריפה עצמה כל הבנין היה שחור ורק הבית שלי לא ניזוק בכלל. בדיעבד הבנתי שהכל היה מלמעלה והיתה לי השגחה עליונה בזכות הערב הפרשת חלה שעשיתי שלושה ימים קודם.
תודה רבה להידברות ממליצה בחום לכל בית בישראל לעבור ערב כזה זו חוויה שאין כמותה.

‏זהו סיפורה המרגש של לאה זרביב, צעירה בת 23 שלאחר תאונת אופניים חשמליים חזרה באורח פלא להשתמש ברגלה. בעקבות ערב הפרשת חלה שארגנה דרך ארגון הידברות אצל שכנה שלה.

מתארת אמה את הנס:
תמיד אזכור את התאריך הזה. זה יום שישי, 23 בנובמבר, בלאק פריידי. כפי שהשם מרמז, זה היה יום ממש שחור עבורנו.
בתי לאה בדרכה לצאת לקניות כמו כל הצעירות בגילה. היא לוקחת את האופניים החשמליים שלה, וחסרת דאגות, יוצאת לכביש. למרבה הצער, לאחר כמה דקות של נסיעה, היא לא רואה את הבור שנוצר בכביש. היא מחליקה ומתמוטטת על רגלה.
מובהלת לבית החולים הקרוב. אני מייד יוצאת לכיוון.
צילומי רנטגן מראים שברים רבים. המנתח אינו אופטימי: הרגל מרוסקת. לא בטוח שהיא תצליח לחזור להשתמש ברגלה! אנחנו בהלם. זה לא אפשרי. אנחנו לא רוצים להאמין בזה.
עברנו ניתוחים וטיפולים: בתי עוברת שלושה ניתוחים. יש לה סיכות ברגליים. רק לראות את הרגל שלה זה מפחיד. יש לי דמעות בעיניים בכל פעם שאני נזכרת. האשפוז נמשך זמן ארוך. היינו בדיוק בערב חנוכה כשהיא אושפזה. הבת שלי הייתה המומה ונואשת להיות במצב כזה.
נרות חנוכה הביאו לנו נחמה; קצת אור בתוך כל החושך הזה.
זה היה כמו מסר: אנחנו חייבים לשמור על התקווה בחיים.
כעבור חודש שוחררה בתנו היקרה מבית החולים… בכיסא גלגלים. בדרך הביתה ראינו שלט במעלית הבניין שלנו: "הלילה הפרשת חלה בבית משפחת…." אני שואלת את הבת שלי אם היא רוצה ללכת. למען האמת, היא לא כל כך רוצה. היא מתביישת להופיע בכיסא גלגלים. אני מעודדת אותה, אומרת לה שאנחנו לא צריכים להתבייש ושהכול יהיה בסדר. למה לא לנסות לקחת את כל הברכות שאפשר? באותו ערב אנחנו מגיעות למקום, קצת מהוססות. לא הכרנו את הרבנית או את הרעיון של הפרשת חלה משותפת.
אחרי כמה זמן אנחנו שומעות מוזיקה מרחוק. ואז, המנגינה מתקרבת יותר ויותר. אנחנו רואות את הרבנית מגיעה עם דרבוקה ביד וחיוך על הפנים.
זה היה רגע אינטנסיבי. הכל היה מעורב: ההרגשה שלנו על השחרור מבית החולים, הרגל של הבת שלי, כיסא הגלגלים, הערב הבלתי צפוי הזה, המוזיקה הזו שנגעה לליבנו. הרבנית הסתכלה על כולנו. ואז היא הצביעה על לאה: "את הולכת לרקוד בקרוב. בפעם הבאה שאראה אותך, אני ארקוד איתך!" כולנו פרצנו בבכי. הרגש הציף אותנו. הרבנית, בחיוך שלה, נתנה לנו הרבה מילים של אמונה, שמחה ואומץ. בכל שלב של 'הפרשת החלה' חווינו התעלות והתרגשות. לא היה לי מושג מה המשמעויות והתפילות הקשורות לכל מרכיב. גילוי המשמעות הנסתרת של כל ברכה היה התגלות עבורי. השמחה והברכות שהקיפו אותנו לאורך כל הערב הזה הם יישארו חקוקים בזיכרוני לעד.
אחרי אותו ערב המשכנו בטיפול ובשיקום.
ואז, יום אחד, הרופא מספר לנו חדשות נהדרות: "זה נס אמיתי!" הוא אומר לנו. המנתחים והרופאים שעקבו אחריה לא האמינו למראה עיניהם: בתי אכן חזרה להשתמש ברגלה! תודה לך השם! זמן מה לאחר מכן מצאנו את הרבנית יוצאת הדופן רויטל צדוק: "אמרתי לך שאני ארקוד איתך בקרוב! סיפרתי לך!: שנה אחרי, אנחנו עדיין לא מבינים את גודל הנס שזכינו לו. אבל כמו שהרבנית אומרת כל כך טוב: שמחה מביאה גאולה וברכה.
הקב"ה שלח את האישה המופלאה הזו שחיזקה את כולנו. לקחתי על עצמי לקרוא בכל שבת את ספר תהילים, ובמשך 40 יום את פרק שירה ותיקון הכללי. תודה לך ה' שעשית לנו את הנס הגדול הזה. תודה לך הרבנית רויטל שהיית בדרכנו ונתת לנו כל כך הרבה תקווה!

Voici l’histoire émouvante de Léa Zerbib, une jeune fille de 23 ans qui, après un accident de vélo électrique a miraculeusement retrouvé l’usage de sa jambe. C’est suite à une Hafrachat Halla organisée par Hidabroot chez une voisine à elle que sa mère nous décrit le miracle… Merci à Tsipora la maman de Léa pour son poignant témoignage.

Je me rappellerai toujours de cette date. Nous sommes vendredi 23 novembre 2018. Black Friday. Comme son nom le porte, ce fut une journée vraiment noire pour nous.
Ma fille Léa s’apprête à aller faire les magasins comme toutes les jeunes filles de son âge.

Elle prend son vélo électrique, et, insouciante, prend la route. Malheureusement, au bout de quelques minutes de trajet, elle ne voit pas le creux formé dans la chaussée. Elle fait un vol plané et s’effondre sur sa jambe. Elle est transportée d’urgence à l’hôpital le plus proche. Prévenue par les secours, c’est dans tous mes états que je me hâte d’aller la rejoindre sur place.
Les radios montrent de nombreuses fractures. Le chirurgien n’est pas optimiste : sa jambe est totalement broyée. Il n’est pas certain qu’elle puisse retrouver l’usage de sa jambe ! Nous sommes sous le choc. Ce n’est pas possible. Nous ne voulons pas y croire.

Puis suivent les opérations et les traitements : ma fille subit trois opérations. Elle a des broches dans les jambes. Rien que de voir sa jambe, cela fait peur. J’en ai les larmes aux yeux à chaque fois que j’y repense. L’hospitalisation dure un long mois. Nous étions juste à la veille de ‘Hanouka lorsqu’elle a été hospitalisée. Ma fille était encore choquée et désespérée de se trouver dans un tel état. Les bougies de ‘Hanouka nous ont apporté du réconfort ; un peu de lumière dans toute cette obscurité. C’était comme un message : nous devions à tout prix garder l’espoir.

C’est donc un mois plus tard que notre fille chérie sort de l’hôpital… en chaise roulante. En rentrant à la maison, nous avons vu une affiche dans l’ascenseur de notre immeuble : « Ce soir Hafrachat Halla chez la famille… ». Je demande à ma fille si elle souhaite y aller. En vérité, elle n’a pas tellement le moral. Elle a honte de se montrer en chaise roulante. Je l’encourage. Je lui dis qu’il ne faut pas avoir honte et que tout va bien se passer. Pourquoi ne pas tenter de prendre toutes les bénédictions possibles ?

Ce soir-là, nous arrivons sur place, un peu hésitantes. Nous ne connaissions pas la Rabbanite ni le principe d’une Hafrachat Halla commune. Au bout d’un moment, nous entendons au loin de la musique. Puis, la mélodie se rapproche de plus en plus. Nous apercevons la Rabbanite qui arrive Derbouka en main et sourire aux lèvres. Ce fut un moment intense. Tout se mélangeait : notre émotion de la sortie d’hôpital, la jambe de ma fille, la chaise roulante, cette soirée inattendue, cette musique qui touchait nos cœurs. La Rabbanite nous a toutes regardées. Puis elle a pointé le doigt sur Léa : « Tu vas bientôt danser. La prochaine fois que je te vois, je danserai avec toi ! »

Nous avons toutes fondu en larmes. L’émotion nous avait submergées. La Rabbanite, avec son sourire nous a prodigué de nombreuses paroles de foi, de joie et de courage. Chaque étape de la Hafrachat Halla, nous l’avons vécue de façon intense. J’ignorais totalement les significations et les prières liées à chaque ingrédient. Découvrir le sens caché de chaque bénédiction a été une révélation pour moi. Cette joie et ces bénédictions qui nous ont entourées pendant toute cette soirée resteront à jamais gravées dans ma mémoire.

Après cette soirée, nous avons poursuivi les traitements et la rééducation. Et puis, un beau jour, le médecin nous annonce une grande nouvelle : « C’est un vrai miracle ! » nous dit-il. Les chirurgiens et les médecins qui l’avaient suivie n’en croyaient pas leurs yeux : ma fille avait bel et bien retrouvé l’usage de sa jambe ! Merci Hachem !

Nous avons retrouvé l’exceptionnelle Rabbanite Revital Tsadok quelques temps plus tard :
« Léaaaaa ! Je t’avais dit que je danserai avec toi bientôt ! Je te l’avais dit ! »

Un an après, nous ne réalisons pas encore l’ampleur du miracle dont nous avons bénéficié. Mais comme le dit si bien la Rabbanite, la joie amène la délivrance et la bénédiction. Hachem a envoyé cette femme extraordinaire qui nous a toutes renforcées. J’ai pris sur moi de lire tous les Chabbat le livre de Téhilim, et pendant 40 jours le Perek Chira ainsi que le Tikoun Haklali. Merci Hachem d’avoir réalisé ce grand miracle pour nous.
Merci Rabbanite Revital d’avoir été sur notre chemin et de nous avoir donné tant d’espoir !

Témoignage recueilli par Audélia Hattab pour Hidabroot France

אוריין, נשמה צדיקה,
נפגשנו בערב הפרשת חלה ברחובות. התלבטתי מאוד אם להגיע… הייתי בלי טיפת מצב רוח… ולבסוף החלטתי להתקלח ולהתלבש, בתקווה
שהאווירה תשפר מעט את הרגשתי.
ישבתי בשורה האחרונה, הראש היה טרוד במיליון ואחת בעיות… הייתי חצי איתך, וחצי בצרותיי.
עד הרגע שבו התחלת לשיר את "סימן", השיר הרביעי שלך.
והמילים נכנסו לי מתחת לעור וחדרו לתוך הנשמה הפצועה שלי.
"אולי תיתן איזה סימן, צליל מתוך הים, גשם בלי ענן או שמש בלי שחם, לילות כמו ימים, אני חיפשתי… אלוהים, מצאתי שאלות… להיות או לא להיות?"
הדמעות זלגו בלי שליטה… וכל כך התאמצתי שאף אחד לא יבחין בי. רציתי להפוך לשקופה. והאמת, אף אחת לא הבחינה בי… חוץ ממך! איך מבין כל הנשים שישבו בשורות שלפני הבחנת דווקא בי? הנשמה שלך זיהתה את הנשמה שלי.
בהפסקת האוכל, כשניגשתי אלייך וביקשתי לרכוש את היין של הצדיק הרב עובדיה יוסף זכרו לברכה ואת ספר הישועות של הרב כדורי זכרו לברכה, שאלת לנשמתי… בבכי סיפרתי לך כי אני אם חד הורית המגדלת שני ילדים לבד, בקושי רב, ושבית המשפט נתן צו לבעלי הדירה לפנותנו מהבית מאחר ולא עמדנו בתשלומים. יש לנו עשרה ימים לפינוי, וטרם מצאנו מקום חלופי.
נשמתך כאבה את כאבי, דמעותייך זלגו גם כן, ואת בירכת והתפללת עליי ועל ילדיי. עשית הכל כדי לחזק בי את האמונה והזכרת לי שאני בת מלך ושאין סיכוי שהמלך לא יחוס על בתו. את הערב סיימנו ביחד ברכבך, כשאנחנו שתינו בוכות ומתחבקות. הבטחת להמשיך להתפלל עלינו ולשמור על קשר.
למחרת בבוקר התעוררתי עם כוחות, כאילו מישהו מילא את המצבר שלי באנרגיות ובאמונה שלמה. בצהרי המחרת הלכתי לראות דירה. בעל הדירה לא נכח, רק הדיירת שעוזבת, והמחיר היה גבוה במעט מיכולתי הכלכלית. לפני כניסת השבת קיבלתי ממך עוד סמס מחזק.
בליל שישי, כשילדיי היו שבת אצל אביהם, הדלקתי את נרות השבת כבכל ערב שישי, ישבתי בשולחן השבת לגמרי לבד ושתיתי מן היין המקודש אותו רכשתי ערב קודם. התפללתי וביקשתי שיגיע נס. שיימצא לנו בית.
גם בראשון בבוקר שלחת סמס… ובשני בבוקר… וכל שכתבת זה שלא אדאג! שמתפללים עלינו! ובעזרת השם בקרוב נראה ישועות ובשורות טובות. וביום שלישי, ממש לפני יומיים, הגיעה הבשורה. אותו בעלים של הדירה שראיתי בצהרי שישי, התקשר ובישר לי שישמח להשכיר לנו את דירתו. גם הוא איש צדיק וירא שמיים.
ואז שלחתי לך: ברכותיכם ותפילותיכם נענו! אנחנו עוברים דירה. משאלתם של ילדיי המקסימים להישאר בבית ספרם, עם חבריהם ובסביבה הטבעית שלהם, התגשמה! ואני מילאתי את חובתי כלפיי ילדיי, שאעשה ה-כ-ל כדי שלא לעקור אותם מסביבתם.
רציתי לכתוב לך תודה ענקית! תודה על הדאגה הלא מובנת מאליה, על הנשמה שלך שפגשה בשלי בדיוק בשעה שבה הייתי כל כך זקוקה לה.
בעזרת השם, אני מקווה שהדירה החדשה תפתח בפניי ובפני ילדיי התחלה חדשה. שנתגבר על הקשיים והמכשולים. שהבורא ישלח לי בריאות ואריכות ימים להמשיך למלא את משאלות ילדיי האהובים, ושישלח לי פרנסה טובה כדי שאוכל לעמוד בכל המחויבויות הכלכליות שיש לי, זיווג חדש והגון כדי שאוכל לחלוק את האהבה הגדולה שנצורה בליבי ו… אולי סוף סוף גם שלווה ונחת.
תודה על הכל, נשמה צדיקה וטהורה. המשיכי לזכות את בנות ישראל במצוות, ושתראי רק ישועות והצלחות.
אמן!
ממני באהבה ענקית,
ע.

"בעלי ואני נשואים במשך שמונה שנים. בשנה הראשונה טעינו כי רצינו להמתין עם עניין הילדים עד סיום התואר האקדמי ועד שנתבסס כלכלית. כשהתחלנו לנסות להביא ילדים בשנה השנייה לנישואינו – לא הצלחנו. תכננתי הפרשת חלה גדולה כחודש לפני טיפול הפוריות הראשון שלי. יום לפני הפרשת החלה נתבשרתי שאמא של הרבנית נפטרה. מה אעשה? הזמנתי נשים, הכל היה מוכן. גיסתי אמרה לי שאתקשר להידברות, ובטוח ישלחו לי רבנית טובה. הגיעה הרבנית חגית שירה היקרה עם אנרגיות מדהימות ודיבור נעים, שהעבירה ערב עוצמתי באווירה מושלמת. בכינו, צחקנו, התפללנו, התרגשנו, ענינו אמן, שתי נשים לקחו על עצמן תרומה להידברות כדי שאזכה לילדים, ואכן, כשנה לאחר הפרשת החלה זכינו להיות הורים – לא לילד אחד, אלא לתאומים! אנחנו מודים לה' כי אין עוד מלבדו. תודה גדולה לרבנית חגית שירה היקרה, שהיא אישיות מיוחדת במינה".

"חיכיתי מאד להתחתן. היו לי אחים ואחיות שעקפו אותי, ולמרות שלא הייתה סיבה ניכרת – בכל זאת היה אצלי עיכוב. כמה רציתי להתחתן! לא היה קבר של צדיק שלא פקדתי, לא היה ארגון צדקה שלא תרמתי לו. אבל הרגשתי שהקב"ה רוצה ממני משהו אחר. ידעתי שכבר התפללתי ותרמתי צדקה, אבל גם ידעתי שעדיין לא עשיתי תשובה כמו שצריך. התחלתי להתפלל לה' שיאיר את עיניי, כדי שאדע מה לעשות. הפסקתי להתפלל על זיווג. הבנתי שאם התפללתי כל כך הרבה, ועדיין לא נושעתי – כנראה יש כאן משהו אחר. התחלתי להתחזק בצניעות. אציין שמאז ומתמיד הרגשתי חיבור מיוחד לרחל אמנו. בסוכות ארגנתי ערב לכבוד יום ההילולה של רחל אמנו. כגננת הזמנתי לערב הזה את כל האימהות של ילדות הגן. בנוסף, הזמנתי גם את האימהות של הגן השכן, גן לא דתי. רציתי רבנית שתגרום לכמה שיותר נשים להגיע. הרבנית חגית שירה הגיעה למקום היישר מקבר רחל. היא ריגשה מאד את האימהות בסיפורים על טהרת המשפחה ועוד. פתאום, באמצע הערב, היא אמרה להן: 'תתכוננו, עוד מעט הגננת שלכן תיעדר מהגן. היא תהיה בעיצומן של הכנות לחתונה'. זה הפתיע אותי, כי באותו זמן לא היה אפילו מישהו על הפרק. האימהות יצאו בהרגשה מרוממת מאד וגם האימהות מהגן הלא דתי. קיבלתי פידבקים וסיפורים מדהימים על אימהות שכבר רצו להתגרש, אך בזכות הערב נשארו נשואות בשמחה, וגם נפקדו. אמא אחת גם ספרה לי שבערב הזה היא שמעה את שיעור התורה הראשון שלה. זה היה מרגש מאד. ואני? הנס שלי קרה בחנוכה: זכיתי להכיר את בעלי. הכל זרם בקלות רבה כל כך, ובפורים כבר הייתי נשואה. אני ממש מרגישה שכגודל הקושי והמסירות – כך גודל הישועה. תודה!"

"חששתי מאוד מהערב. זו הפרשת החלה הראשונה שעשיתי, וזה קרה בתקופת הקורונה. לפני שהרבנית נעמי הגיעה, היא דיברה איתי כמה פעמים, כאילו שהיא מכירה אותי כבר מזמן. לאחר האירוע המוצלח הרבנית נעמי שמרה איתי על קשר. למרות שהיא אישה עסוקה, היא לא עזבה אותי. עשינו עבודה גדולה ביחד, והרגשתי שאני צריכה לארגן שוב ערב כזה מדהים, אבל היצר הרע ניסה להשפיע עליי לבטל, כי אין לי מספיק נשים. הרבנית נעמי אמרה לי להתפלל יותר, וכך יהיה לי. איזו תשובה! איזה כח למילים! וזה מה שקרה: הגיעו 50 נשים, הבית היה מלא בכל סוגי הנשים: חרדיות, דתיות וחילוניות, איזו אחדות! הרבנית הייתה אחראית על האווירה: דרבוקה, מיקרופון, רמקול ומוסיקה. היו שם דיבורי התעוררות, חיזוק ותפילה. הרבנית סיפרה את הסיפור האישי שלה תוך כדי התבדחויות, מילים טובות לכל אחת וברכות מרגשות מעומק הלב לכולן. הרגשנו איך הרבנית מביאה את השכינה לבית, ומעניקה הרגשה שאנחנו חלק מהמשפחה שלה.
בסוף הערב נשים אמרו לי: 'באנו בשבילך, ובסוף יצאנו עם כוחות גדולים'. אישה חילונית שאמרה לי בהתחלה שאם יהיו יותר מידי נשים היא תלך – נשארה עד הסוף, ואמרה לי: 'אני לא מתחברת ליהדות, אבל הרבנית הביאה לי חיבוק בלב עם המילים שלה, ובדיוק את זה הייתי צריכה'. איזה קידוש השם! תודה לה' שפתח לי שערי שמים. כך הגעתי אליה ואליכם. אני מרגישה שקיבלתי אחות".

יום חמישי הפרשת חלה בבני עיש. בבוקר בשעה 12:00 הרגשתי כאבים משונים בבטן החלטתי  לתת צדקה ולומר " צדקה תציל ממוות" מה שבדרך כלל אני לא אומרת. הרגשתי מוזר שאמרתי את המשפט הזה. חיפשתי טרמפ לבני עייש אך השם סובב שרק בעלי ייקח אותי ויבצע את המצווה. בשעה 16:00 הגעתי הביתה עם כאב בטן ששיתק לי את הגוף נכנסתי לישון וכמעט התקשרתי לבטל את המצווה הפרשת חלה, בעלי נתן לי כדור והתפללתי לשם שייתן לי כוח לבצע את השליחות.

פתאום קיבלתי כוח ושמחה והתחלו לנסוע לעבר בני עייש. בעלי הוריד אותי במקום, והתחלתי את הערב דיברתי ודיברתי על סוד הפרשת חלה ועל צדקה תציל ממות , בזמן העשייה וההתפחה אני חושבת על בעלי ומתפללת עליו על בריאות.

בזמן הזה הגיעו בנות וביקשו תפילה על בריאות.

בירכנו שרנו התרגשנו ופתאום קפצה עליי בחורה והתחילה לבכות "תברכי אותי בבקשה עשיתי תאונה, שייצא ממני, כואב לי", הרגעתי וחיבקתי אותה והמילה תאונה הדהדה לי בראש.

יצאתי החוצה בשעה 23:30 והתקשרתי לבעלי "אשתי עשיתי תאונה אני בחיים בנס, כולם כאן המומים  שיצאתי בלי מכה אל תדאגי אני בדרך אלייך" הייתי המומה וסיפרתי את הסיפור. הנשים שהשתתפו בהפרשת חלה הבינו שמצוות הצדקה והפרשת חלה הן מה שהצילו את בעלי. רק שראיתי את הרכב שנגרר הבנתי שבעלי ניצל בזכות הידברות ששלחה אותי לשליחות הפרשת חלה.

בבוקר התחברו לי כול המקרים לסיפור הכולל והתחלתי להודות לשם יתברך, וכול השבת ערכנו סעודות הודיה לחיים שקיבלנו בחזרה.

אמא של בעלי אומרת שבאותו יום דפקו בדלת 2  מבקשי צדקה והיא תרמה. דבר שהיה תמוה בעיניה.

בלילה חלמתי על חלות, בבוקר קיבלתי טלפון מבעלת הבית בבני עייש שסיפרה כי חלמה על חלות ועליי מחייכת, ובישרה כי היא רוצה לתרום להידברות הוראת קבע בסך 52 ש"ח לחודש , היא הבינה את גודל הצדקה.

מצוות הפרשת חלה, והצדקה – הצילה את בעלי ונתנה לו חיים!!

אני מודה על הזכות להיות חלק מהידברות אני מודה לשם יתברך שנתן לבעלי את החיים!!

יהי רצון שבזכות מצוות אלו נזכה את הרבים וקרב את עמינו לשם יתברך.

תודה

כוכבה לא האמינה שבאמת יכולות לצמוח ישועות מערב של הפרשת חלה. אבל הפגישות עם הרופאים המומחים אמרו אחרת. כשגיסתה של כוכבה מדמון הזמינה אותה לערב הפרשת חלה עם הרבנית סימה רייבי, היא החליטה להגיע סתם בשביל הכיף. היא לא ממש האמינה שיכולות לצמוח ישועות מערב כזה, ולא לקחה אותו יותר מידי ברצינות. "הגעתי לערב, אבל לצערי לא הייתי מרוכזת כל כך בהפרשת החלה, אלא רק דברתי עם גיסתי", היא מספרת.

אבל בסוף הערב בכל זאת התעוררה סקרנותה. "הרבנית בקשה מכולנו להתכנס לידה, ואמרה שכל אחת תבקש בקשה, תדליק נר ותקבל קבלה כלשהי, ומה שהיא תבקש – הרבנית הבטיחה לה שהיא תקבל. הבן שלי היה אז בן שנה, והוא לא הרגיש טוב. היתה לו בליטה לא ברורה בגוף, והרופאה שלנו אמרה שהוא יצטרך לעבור ניתוח. החלטתי לבקש רפואה שלמה לילד, ובקשתי מהרבנית שתברך אותו, שלא יצטרך ניתוח. הרבנית באמת ברכה, ואמרה שבעזרת ה' למחרת אתבשר שאין צורך בשום ניתוח. היא גם בקשה שאודיע לה כשזה יתקיים. אבל לא לקחתי ממנה את מספר הטלפון שלה. לא האמנתי שזה באמת יתקיים.

"למחרת היה לי תור עם הילד לרופא כירורג. הלכתי אליו, הרופא בדק אותו ואמר לי 'אני לא יודע מה את רוצה מהילד… הוא בריא ושלם. קחי אותו הביתה'. לא שאלתי שאלות, פשוט הלכתי הביתה. לא האמנתי לנס שקרה לי מול העיניים. אני זוכרת שבבית סיפרתי לבעלי, אמרתי לו 'אתה לא מאמין, אתמול הייתי בערב הפרשת חלה, ולא רציתי לספר לך מה היה, כדי שהברכה תשרה על הסמוי מן העין – ומה שהרבנית ברכה, באמת קרה'".

כוכבה השיגה את מספר הטלפון של הרבנית רייבי, והתקשרה לספר לה על הנס. "הרבנית בקשה שאכתוב את הנס שקרה. אבל איכשהו דחיתי את זה ולא כתבתי. הרבנית התקשרה שוב ושוב ובקשה שאכתוב, ובפעם השלישית שהיא התקשרה – נאלצתי להגיד לה שבעצם טוב שלא כתבתי. הבליטה שהיתה לבן שלי – חזרה, ושוב מדברים על ניתוח. באותו יום שהיא התקשרה היינו אמורים ללכת לרופא מומחה יותר. אבל הרבנית אמרה לי: את תראי שגם הרופא הזה יגיד אותו דבר".

כוכבה לקחה את בנה לרופא המומחה, ולא האמינה למשמע אוזניה. "הוא אמר לנו – 'קנו לילד גלידה וקחו אותו הביתה'. לא צריך ניתוח ולא כלום. הוא הסביר איזה משהו רפואי שיש לילד, אבל משהו פשוט ולא בעייתי, ואני ממש הרגשתי שהקב"ה יצר את הבעיה הקטנה הזו כדי להראות לי שיש ניסים, ושאני צריכה להאמין בישועות האלה של הפרשת חלה. עכשיו אני מאמינה בכל לבי, ובקרוב מתכננת לארגן עוד ערב הפרשת חלה. הפעם, בעז"ה, כבר אהיה מרוכזת לגמרי… "

בתקופת חודשי תמוז-אב תשע"ח עברו עלי ימים לא קלים ותהיתי מה עלי לעשות כדי לקבל הכוונה למצבי. הכרתי את אתר "הידברות" והחלטתי להיכנס אליו כדי לשאוב כח. ואז קפצה מול עיני הודעה שמזמינה נשים לקיים ערב הפרשת חלה בביתן. מאז ומתמיד ידעתי שמצוות הפרשת חלה היא בעלת ערך גדול ובנוסף הרגשתי שכדי לצאת מהקושי שאני נמצאת בו אני צריכה לעשות מעשה וקצת לצאת מאזור הנוחות שלי, לשם שמיים. באותו רגע שלחתי הודעה שאני מעוניינת שיחזרו אלי. למחרת חזרה אלי נציגה של הידברות, הסבירה לי על תוכן הערב וקישרה אותי לגב' נעמי כהן. שוחחתי עם נעמי שהדריכה אותי בסבלנות מה עלי להכין לערב וחיזקה אותי.

הערב היה מאוד משמעותי עבורי ועבור הנשים שהגיעו. נעמי חיזקה אותנו בדברי תורה שהיו רלוונטיים לאותה תקופה גם ברמה הכללית של עמ"י וגם ברמה הפרטית של כל אחת ואחת. באופן אישי, הרגשתי שהדברים מחיים את נפשי ממש ומאוד מדויקים עבור ההתמודדות שהייתה לי. הייתה אווירה של קדושה ואחדות באוויר. הנשים שהגיעו ממש שמחו שעשו את ההשתדלות לכך וחשו שיצאו בתחושה מרוממת ואופטימית. אציין כי רוב הנשים שנכחו בערב היו רווקות בגילאי ה 30 שהיו כבר שנים בעולם הדייטים וחוו קשיים רבים בנושא. כעבור כמה זמן התבשרתי ששתי בחורות שנכחו בערב התארסו ובחורה נוספת נמצאת בקשר רציני ב"ה. למי שמתלבטת, אני ממליצה לא לחשוב יותר מידי ופשוט לקחת את הזכות לקיים ערב כזה בביתה. זה ערב שייתן שפע וברכה לכל בני הבית ולכל המשתתפות בהיבט הגשמי וגם בהיבט הרוחני והנפשי.

הערב האחד ההוא של הידברות שינה לי את החיים… היא רצתה לסייע בדרך כלשהי לחיילים במבצע "צוק איתן", ומצאה את עצמה משדרגת את החיים של עצמה ומוסיפה להם קדושה. סיפורה המרגש של קמילה. סיפורה של קמילה פודגייץ מתחיל בהפרשת חלה אחת, וממשיך לא רק בישועה אחת, אלא בהמון קדושה שממשיכה ומתמשכת.
"עליתי לארץ מברזיל, כציונית", מספרת קמילה. "לפני כמה שנים, חברה שלי חלתה. אנחנו גרות בתל אביב, והיא החליטה להזמין ערב של הפרשת חלה כדי שיתפללו לרפואתה. זו היתה הפעם הראשונה שבה הכרתי בכלל את המצווה הזו, הפרשת חלה. הערב ההוא היה עוצמתי ומרגש".
זמן קצת לאחר הערב הזה, התחיל מבצע "צוק איתן". "זו היתה תקופה קשה, והרגשתי בתוכי שאני חייבת לעשות משהו. אמנם אני לא יכולה לקחת נשק וללכת להילחם, אבל הרגשתי שאני רוצה לעשות משהו כדי לעזור במאמץ המלחמתי הזה. אז עשיתי מה שאישה יהודייה יכולה לעשות. ניגשתי לקאנטרי בשכונה, ובקשתי שיפנו לנו את המקום לערב אחד כדי לקיים בו ערב הפרשת חלה. בעל המקום פינה לנו את הקפיטריה, והזמנתי ערב הפרשת חלה. הגיעו 40 נשים, כל אחת עם הקערה שלה. כולנו עשינו הפרשת חלה, והתפללנו על החיילים".
הערב המיוחד הזה לא היה סוף פסוק. הוא היה התחלה נפלאה. "מאז, אנחנו עושות הפרשות חלה בשכונה אחת לכמה זמן, ומביאות רבניות לכל מיני סיטואציות – גם שמחות וגם שמחות פחות. באחת הפעמים, למשל, הזמנו רבנית לערב מיוחד בשביל 3 נשים מהשכונה שרצו להיפקד בילדים. באותו חודש, שלושתן נפקדו".
הקדושה והזכויות האלה לא נהיו רק נחלה כללית של נשות השכונה, אלא גם מקפצה אישית בשביל קמילה עצמה. "בזכות ערבי הפרשת החלה האלה של הידברות, קבלתי על עצמי לעשות הפרשת חלה בבית בכל שבוע. מאז, דבר גורר דבר, ורק דברים טובים, כמובן. אבל מעבר לישועות, המצווה הזו הופכת אותי לאדם טוב יותר, לאמא טובה יותר, לרעייה טובה יותר, לחברה טובה יותר, לבת טובה יותר, ובעיקר – ליהודייה טובה יותר. הבית מקבל מזה קדושה, והמצווה הזו מושכת אחריה עוד מצוות, הכנסת אורחים וחסד גדול. הערב הראשון ההוא של הידברות שינה לי את החיים".