category

פיתוח האישיות

"התווית הראשונה שהדביקו לי היתה: מקולקלת"

פרי כהן היתה נערה תמימה עם שאלות. בבית הספר היא לא הובנה וסומנה. הוריה היו אובדי עצות, והמצב הידרדר עד לעזיבת הבית בגיל 18. כיום היא מנחה נערות ונשים על התבוננות נכונה בחיים

שתף במייל
| ג' שבט התשפ"ג |
(צילום: shutterstock)
whatsapp
אא

פרי כהן היתה ילדה טובה מבית חסידי מכובד, שבתחילה בסך הכל שאלה שאלות סקרניות על החיים ועל העולם. היא גדלה בבית שבו אביה הוא אישיות מכובדת ומוכרת מאוד בעולם החרדי, אדם בעל תפקיד בכיר, שתחת ידו עוברים עניני הלכה וכשרות. אמה גידלה אותה בטוב לבב ובמסירות, וסבא וסבתא העניקו לה מאהבתם ומחכמתם. כיצד קרה הדבר שבגיל 18 היא עזבה את הבית, והתחתנה בניגוד לדעת הוריה?

המקרה של פרי אינו מקרה של נערה שגדלה בבית מצוקה, סבלה מהיעדר חום ואהבה ובשל כך נפלטה אל הרחוב. דווקא בגלל סימן השאלה הגדול שעומד מעליו, הוא משמש לכולנו נורה אדומה, בוערת ולוהטת על מצבם של בני הנוער המתמודדים מכל הקשת החברתית הקיימת: אין ערובה לכלום. זה יכול לקרות חלילה לכל אחד.

סיפור חייה מרגש, ומצליח לגעת בנימי הנפש מכל כך הרבה כיוונים. יש בו כאב ועוצמה, אי הבנה תהומית, התגברות אדירה וה' אחד גדול, שסובב הכל לטובה. כיום היא פועלת כדי לתת לנערות כלים להתבוננות נכונה, ומנחה אימהות כיצד לסלול מסילות אל לב בנותיהן ולהעניק להן הרגשה שהן אהובות בכל מצב, למרות כל הקשיים והמתחים.

"כשאני מלווה בנות, והן מרגישות היטב עד כמה אני מבינה לליבן, הן שואלות אותי: 'איך את יודעת?' אני אומרת להן שהייתי שם".

(צילום: shutterstock)

 

על חינוך ילדים: "אנחנו מחפשים בעיה גם כשהיא לא נמצאת"

"צמחתי בבית חסידי מכובד, אך לא מצאתי את עצמי. בגיל 12 הרגשתי לא שייכת. לא קיבלתי הכל כמובן מאליו. המורות לא ידעו להגדיר אותי, וכבר כאן אני אומרת לאימהות ולנשות חינוך: הפכנו לסוג של כלבי גישוש, שמחפשים תמיד את הבעיה גם כשהיא לא נמצאת. נוצר מצב שתלמידה שהעיניים שלה לא תמיד בסידור, נחרץ גורלה מעבר לגדר עוד לפני שמנסים להבין באמת ללבה.

כך, כשפרי הנערה הצעירה לא יישרה קו עם פס הייצור התבניתי שאליו היא הוסללה, התחילו להידבק בה תוויות קשות, שעשו עוול לנפשה העדינה. "התווית הראשונה שהודבקה לי היתה - מקולקלת", מספרת פרי בכאב. "מקולקלת זו מחלה מידבקת. שום אמא לא רוצה שהבת שלה תלך עם מקולקלת. זה היה לפני 25 שנה. באותם ימים לא היתה מודעות לאפשרות של נשירת בני נוער. לא היו ילדים שעזבו את הבית. ההורים שלי לא ידעו איך להתמודד איתי, וגם לא סבא וסבתא. באותה תקופה לא היו לי חברות, כי חשבו שלא כדאי להתחבר איתי".

כך נשאבה פרי למסכת סבוכה של דמיונות ונבואות שחורות, שרצו מאוד להגשים את עצמן. היא הוגדרה בכינוי הנוראי "עגבנייה רקובה", ופרי מעידה על עצמה, שבחברה היא הרגישה כמו חתיכת בשר מדממת באטליז, אליה יכול כל אחד לבוא, לתת מכה, ושוב הדם ניתז ממנה.

(צילום: shutterstock)

 

השוואות שמורידות את הביטחון העצמי מתחת לאפס: "את לא יכולה להיות כמו זו וכמו זו?"

מה היה שם, שגרם לסביבה לפרש אותך לא נכון?

"היתה לי לשון חדה. כששאלו אותי למה אני לא מסתירה מידע מסוים, עניתי דברים כהווייתם. יש לנו כבני אדם רצון להתייפייף כדי להתקבל בחברה. אני פשוט הייתי כנה. לא התחצפתי, ולא היו לי כוונות רעות. היו לי שאלות, הייתי שונה, ורציתי ללכת קצת שונה, כדי לבדוק את הגבולות ולהרחיב אותם. היום אני מבינה שמה שמתבקש מהמבוגרים הוא לתת לנער ולנערה המתמודדים הרגשה שאנחנו נמצאים איתם, ולא מרוחקים מהם מעבר לגבול.

 

הזמיני את פרי כהן המרגשת לסלון ביתך יחד עם כל החברות, בנות המשפחה, המכרות והשכנות לחוג בית של תקווה, התחדשות והשראה. לחצי כאן או התקשרי 073-222-1290. הערב ללא עלות :)

 

ומה קורה בבית?

"להורים היה קשה. זה כאב גדול להורים כשבבית הספר מתלוננים תמיד. בכלל, החברה כל הזמן שיקפה להם שאני כביכול לא בסדר. יש להורי חברים מחוגים רבים, ולי אין חברות. אבא שלי נהג לענות לכל שיחה עד השעות בלילה, להשיב על שאלות בהלכה ולייעץ, אך באותה תקופה אנשים לא התקשרו להתייעץ, אלא כדי לייעץ לו ולספר לו שראו אותי במקום פלוני, ובכלל סיפרו לו כל מיני דברים. גם לסבא ולסבתא התקשרו יהודים רחמנים, ודיווחו להם עלי".

פרי האומללה שמעה מכל עבר השוואות נוראיות שמורידות את הביטחון העצמי מתחת לאפס: "את לא יכולה להיות כמו זו וכמו זו?", שאלו אותה מבלי להבין שפרי, פערל, היא פנינה מיוחדת מאוד שהקב"ה ברא.

(צילום: shutterstock)

 

אין אהבה אמיתית ברחוב: על התהום שמחכה לנערות

"תמיד אנחנו מסתכלים מהחלון, רואים את הילדים של השכנים במצגת ציבורית מרשימה, ומקווים: 'הלוואי שהילדים שלנו יהיו קצת יותר כמו ילדי השכנים, או בני הדודים, או ההיא המוצלחת מהכיתה המקבילה של הבת הבכורה. מה שאנחנו לא מפנימים הוא שהשכנים עצמם מסתכלים על הילדים שלנו, ומשווים את ילדיהם לשלנו. 

"התחושה היתה שכל עוד רואים אותי בשכונה, אני מפריעה לאנשים בעיניים, אז כדאי ללכת לסבא ולסבתא כדי שהעניינים יירגעו. אמנם אהבתי את סבא וסבתא, אבל הרגשתי שאני נשלחת לגלות".

כך, פרי צוברת חוויות לא טובות ומשקעים נפשיים על 'אי התאמתה' לחברה, עד שבגיל 18 היא פשוט עוזבת את הבית. "הרעיון שלי היה פחות ללכת למקום החילוני, אלא יותר למקום שיהיה לי בו טוב לנפש, מקום שהנפש תוכל להיות בו רגועה. חיפשתי נחמה לנפש שלי. חיפשתי לנוח מכל הקרבות".

כשנערות מחפשות שקט ונחמה ברחוב, הן לא יודעות איזו תהום פוער הרחוב מולן. "הרחוב על יושביו לא מקבל את הנערות בפרחים. הקוצים שם דוקרים, ומשאירים צלקות, בכך היא מסכמת את חוויותיה, ואת השאר היא חולקת עם הנערות שמגיעות אליה לטיפול. נערות שיוצאות היום לרחוב, משוועות לקצת אהבה. הן יורדות לרחוב במינוס, אך בבוקר שלמחרת הן תהייה במינוס כפול". את זה מנסה פרי להסביר מדם לבה. 

(צילום: shutterstock)

 

"אנחנו כמבוגרים צריכים ללמוד להפסיק לחפש מה לא בסדר"

פרי פגשה איש ששונה בתכלית מהסביבה בה היא גדלה, ומברכי התורה שעליה היא חונכה. היא נישאה לו לאחר ששום רב לא רצה לחתן אותה בניגוד לרצון הוריה, ניהלה אורח חיים שאינו שומר תורה ומצוות עד שהמשפחה שהקימה עברה תהליך של התחזקות ותשובה מאהבה אליו יתברך. כיום, לאחר שעלתה על דרך המלך, היא משמשת מלווה ומנחה מקצועית לנערות ולנשים בכל הקשור להעצמה נשית, זוגיות וחינוך ילדים. 

"באחד הכנסים שהשתתפתי בהם", היא מספרת, "נשאלתי כיצד מזהים נשירה סמויה. כמו כל יהודייה טובה, השבתי בשאלות נוקבות וכנות. שאלתי את המשתתפות - האם קרה למישהי שבבוקר היא היתה צריכה להתפלל ולא התחשק לה? האם קרה למישהי, שפתחה סידור, לא היתה מרוכזת, והמחשבות התחילו לרוץ אנה ואנה למכירות חיסול בחנויות, למתכון חדש או לערמת המשימות היומית שלה? האם קרה למישהי שהביטה במראה, והיא לא היתה בטוחה שזה צנוע מספיק במאה אחוז, ובכל זאת יצאה מהבית?

"אישה אחת אחת אמיצה ענתה שזה קורה. שאלתי את כולן: 'האם אתן מוגדרות נושרות מהחברה? נשים בסיכון?'. התשובה ברורה. אנחנו כמבוגרים צריכים ללמוד להפסיק לחפש מה לא בסדר. חובתנו כמבוגרים היא לתת את האפשרות ולהאמין בילדים שלנו שהם יכולים לפרוח, אבל אם לא פשוט להם, אז נבין שיש כאן בעיה. מוסר השכל קטן: אנחנו נמצאים בתקופה של ט"ו בשבט. זהו חג הצמיחה. מתחילים לראות את הצמחייה בחזרה, ומה היה לנו עד עכשיו? שלכת. כדי שעץ יוכל לפרוח, צריכים להתקיים בו שלושה תנאים: אדמה, מים ושמש. בסתיו יש לעץ אדמה ויש לו גם מים, אבל השמש, שאמורה לחמם אותו, נקראת בסתיו 'שמש שקרנית'. היא רק זורחת, אבל לא מחממת כשהילדים שלנו נמצאים במצב של שלכת נבדוק האם השמש בחייהם מחממת להם את הלב".

 

הזמיני את פרי כהן המרגשת לסלון ביתך יחד עם כל החברות, בנות המשפחה, המכרות והשכנות לחוג בית של תקווה, התחדשות והשראה. לחצי כאן או התקשרי 073-222-1290. הערב ללא עלות :)

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

סט פרקי אבות עם ביאור נזר הדעת וחוברת רבשבי לילדים

מעבר לסגולה על המועדים וחמש מגילות - הרב אליהו עמר

אוצרצ'יק

ערכה מושלמת להבדלה ירושלים

גביע קידוש מוכסף ירושלים

גלובוס ואני

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה